החלטה בתיק רע"ב 1017/13 - ב'

1.             לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי נצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ד' צרפתי), ב-עת"א 5222-11-12, בגדרה נדחתה עתירה המבקש - אסיר המרצה עונש מאסר-עולם קצוב למשך 30 שנה - לאפשר לו להשתלב בסבב חופשות.

רקע עובדתי

2.             המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר-עולם בגין הרשעתו, בשנת 2000, על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה (הרכב השופטים: מ' לינדשטראוס, ס' ג'ובראן ו-מ' נאמן) בעבירת רצח, שאותו ביצע יחד עם אדם נוסף. כמפורט בהכרעת הדין (ב-ת"פ 274/99), המבקש ואדם נוסף מימשו קשר שקשרו לרצוח אדם, אשר עבד כשומר, וזאת על מנת לגנוב את רכושו שהיה עליו ואת אקדחו, ולמוכרם. ערעור שהגיש המבקש על חומרת העונש שהושת עליו נדחה על-ידי בית משפט זה בתאריך 21.11.2002 (ע"פ 5555/00 גבריאלוב נ' מדינת ישראל). המבקש החל לרצות את עונש המאסר עם מעצרו, בתאריך 26.07.1999. בשנת 2007 נקצב עונשו של המבקש, על ידי נשיא המדינה, ל-30 שנה. מועד תום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו של המבקש (בניכוי מנהלי) יחול בתאריך 7.02.2019, ומועד שחרורו המלא עתיד לחול בתאריך 25.07.2029.

3.             המבקש מסווג בקטגוריה א' לפי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות). על פי נוהלי שירות בתי הסוהר משמעות סיווג זה היא כי ככלל אין להוציאו לחופשה, משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. בהתאם לכך יציאתו לחופשה טעונה אישור בכתב מאת נציב בתי הסוהר, בהחלטה מנומקת, ולאחר קבלת המלצה של וועדת אסירי עולם. הרשות לאשר יציאת אסיר לחופשה במקרים מסוג זה יכולה להינתן מטעמים מיוחדים המפורטים בפרק ח' לפקודה, או אם נמצאו נסיבות הומניטאריות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו: סעיפים 2(ב), 2(ה), 3 ו - 4(ה) לפקודת החופשות). 

4.             בקשותיו של המבקש ליציאה לחופשה הובאו מספר פעמים בפני ועדת אסירי העולם והנציב, החל מאמצע שנת 2009. בקשות אלה נדחו משיקולים של סכנה לשלום הציבור, בעיקר על-רקע המלצת הוועדה לפיה המבקש זקוק להשתלבות בתהליך טיפולי ארוך טווח בתחום אלימות חמורה טרם יציאתו לחופשה (יוער כי באחת הפעמים נדחתה בקשתו גם לנוכח מידע מודיעיני בדבר קיומו של סכסוך בין המבקש לבין אדם מחוץ לכלא).

5.             בתאריך 30.05.2012 שבה ועדת אסירי עולם והמליצה שלא להוציא את המבקש לחופשה, וזאת לאחר קבלת אבחון פסיכולוגי עדכני בעניינו. בחוות-דעת הפסיכולוג מטעם שירות בתי הסוהר צוין כי המבקש, בן 36 במועד עריכת האבחון, ביצע את העבירה שבה הורשע זמן קצר לאחר שעלה לארץ. התנהלותו במאסר לרוב תקינה וללא דופי והוא נחשב לאסיר חיובי. יחד עם זאת, נאמר בחוות-הדעת, כי הגורם המנבא הטוב ביותר להתנהגות עתידית הוא התנהגות קודמת, ולפיכך אדם שביצע רצח בעבר הוא בעל פוטנציאל להתנהגות אלימה. עוד נכתב בחוות הדעת הפסיכולוגית כי המבקש מכחיש את ביצוע הרצח, ובניגוד לאבחון הקודם (שנערך בשנת 2009) - הוא איננו רואה דופי בהתנהלות שהובילה אותו להיות מעורב ברצח. כמו-כן צוין בחוות-הדעת כי גישתו באבחון היתה הגנתית באופן מובהק, וזאת בשונה מהאבחון הקודם שבו צוין כי למבקש כלים שיסייעו לו בהתמודדות עם קשיים במידה וייצא לחופשות. חוות-הדעת בעניינו של המבקש נחתמה בדברים הבאים:

"באבחון הנוכחי נראה שרמת המודעות שלו לגבי מצבי סיכון להסתבך שוב ככל הנראה ירדה, וכיום מדגיש יותר את "האי-צדק" שנגרם לו. ייתכן וטיפול שיחזק את הנלמד בעבר ויגביר את מודעותו למצבי סיכון עתידיים יסייע לו להתמודד הלכה למעשה עם קשיים שעלולים לעלות במהלך חופשותיו. לפיכך, השתתפותו בטיפול מסוג זה יצטרך להיות תנאי מקדים ליציאתו לחופשות".

           בעקבות חוות-דעת פסיכולוגית זו, כתבה ועדת אסירי העולם שדנה בעניינו של המבקש, בתאריך 30.05.2012, כדלקמן:

"שוהה באגף נ"ס. תפקודו תקין. השתתף בקבוצת טיפול אך לא הפיק תועלת ממנה. נוכח הכחשתו את העבירה קיים קושי אובייקטיבי למצוא טיפול שיהיה אפקטיבי מבחינתו. מהאבחון עולה כי רמת המודעות שלו לגבי מצבי סיכון להסתבך שוב ככל הנראה ירדה וכיום מדגיש יותר את הנזק שנגרה לו. בניגוד לאבחון קודם לא רואה דופי בהתנהלותו שהובילה אותו לביצוע הרצח. לאור האמור לעיל לא מומלץ להוציאו לחופשה".

           לנוכח המלצה שלילית זו, החליט נציב שירות בתי הסוהר, בתאריך 4.06.2012, שלא לאשר את יציאת המבקש לחופשה.

6.             כנגד החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בנצרת - היא העתירה מושא הבקשה שלפני. בעתירתו, טען המבקש כי החלטות הנציב בעניינו אינן עקביות והדבר מעיד על חוסר סבירות ההחלטה. לגופו של עניין טען המבקש כי מתקיימים בו כל הקריטריונים לעניין יציאה לחופשה המפורטים בפרק ד' לפקודת החופשות. כמו-כן טען המבקש כי הוא: אדם משכיל (מהנדס תעשיה בתחום הכימיה הפולימרית), נורמטיבי, אשר זהו מאסרו הראשון; מועסק במסגריית הכלא ותפקודו תקין; שומר על סדרי המשטר, המשמעת וסדר היום בכלא, ואין נגדו דו"חות משמעת; אין נגדו כל חמ"ן שלילי; משתתף בפעילויות חינוך (המבקש ציין כי ביוזמתו אף נפתח באגף חוג ללימודי גיטרה); בנוסף, טען המבקש כי הוא סיים קורס שליטה בכעסים בשנת 2005, השתתף בקבוצה טיפולית, וערך שיחות טיפוליות עם עובדת-סוציאלית. לטענת המבקש, הסיבה לדחיית בקשותיו ליציאה לחופשה נעוצה בכך שהוא איננו מודה בביצוע העבירה. עוד טען בא-כח המבקש בדיון שנערך בפני בית-המשפט הנכבד קמא כי הקושי בהמשך קבלת טיפול נעוץ במגבלות של גורמי הטיפול אצל המשיב 1, אשר אינם ערוכים לטפל באסירים המכחישים את ביצוע העבירות. לטענת המבקש מאז שנת 2008 לא נמצא גורם טיפולי שייענה לבקשתו להשתלב בקבוצה טיפולית.

           מנגד טענו המשיבים כי המלצת ועדת אסירי העולם בעניינו של המבקש התבססה על עמדת גורמי הטיפול, אשר הדגישו כי המבקש לא הפיק תועלת מקבוצת הטיפול שבה השתתף, והן על האבחון הפסיכולוגי שנערך לו - אשר אף הוא הצביע על הרעה במודעותו של המבקש למצבי סיכון. כמו-כן ציינו המשיבים כי לאור התעניינותו של המבקש בהשתלבות בקבוצת טיפול - עניין זה ייבחן לקראת פתיחת קבוצת הטיפול הבאה. לאור המלצת הוועדה טענו המשיבים כי החלטת הנציב שלא לאשר את יציאת המבקש לחופשה היתה סבירה ולא קמה עילה להתערב בה.

7.             בתאריך 29.01.2013, לאחר דיון שנערך בפניו, דחה בית המשפט הנכבד קמא את העתירה, בקובעו, בין היתר, כי ההחלטות בעניינו של המבקש נסמכו על הערכות מקצועיות מקיפות ביחס אליו - אשר לא התעלמו מהשתתפותו בקבוצות טיפול שונות ומהתנהגותו החיובית בין כתלי הכלא - אולם מצאו כי התועלת שהפיק המבקש מהטיפולים היא מוגבלת. בנוסף ציין בית המשפט קמא הנכבד כי על פי קביעה מקצועית פרטנית בעניינו של העותר, הכחשת ביצוע העבירה (שהיא לגיטימית מבחינתו) - יש בה כדי לפגום בהליך הטיפולי ביחס אליו - ובהערכה מקצועית זו אין מקום להתערב. לאור המכלול, קבע בית המשפט קמא כי עמדת גורמי הטיפול לפיה במצבו הנוכחי של המבקש - לא ניתן לשלבו בסבב חופשות, הינה עמדה מקצועית סבירה, וגם החלטת הנציב לאמצה - היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.

           מכאן הבקשה שלפני.

טענות הצדדים

8.             המבקש חוזר בבקשה שלפני, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה בעתירתו. בנוסף, טוען בא-כח המבקש כי הבקשה מעוררת מספר סוגיות משפטיות בעלות חשיבות כללית, המצדיקות מתן רשות ערעור - ואלו הן:

א)           "...קיומה של זכות הטיעון של אסירים כאשר מתקבלת החלטה שלילית בעניינם, כפי שקרה במקרה זה, שהמבקש אך קיבל תשובות כי אין מאשרים לו חופשה, מבלי שניתן לו נימוק לכך מאת גורם כלשהו מטעם משיב 1, כלומר ללא שקויימה חובת ההנמקה מצד הרשות";

ב)           "האם לאור העובדה כי ישנם אסירים נוספים המכחישים את ביצוע העבירות ובעקבות כך נמנעת מהם האפשרות לטיפול תיקוני הולם כפי שמשיב 1 קבע ולשיטת המשיב זהו אחד התנאים ליציאה לחופשה, האם קיימת בכך אפלייה בין אסירים המודים לבין אלה המכחישים ביצוע עבירותיהם" (הניסוח הוא כזה במקור - ח"מ);

ג)            "האם קיימת לאסירים זכות טיעון בפני רשות מרשויות אכיפת החוק";